"ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה הצעת
חוק לקידום דיור בר השגה. הצעת החוק של ח"כ אמנון כהן (ש"ס), תשולב ברפורמה
בתכנון ובניה הממשלתית. על פי ההצעה, בכל מכרז לשווק קרקע בבניה רוויה, יחוייב
הזוכה במכרז להקצות 20% מהדירות לזכאי דיור בר השגה." (מתוך גלובס, 1.1.2012)
בדיוק כשעמדנו להתייאש ממסקנות ועדת
טרכטנברג, התמסמסות מחאת הדיור, ועלייתו של המצב הביטחוני על סדר היום הציבורי,
הנה מגיע לו סופרמן, או בשמו השני - אמנון כהן ומציל את המצב. מחסור בקרקע לבניה, עליה במחירי חומרי
הבניה, עליה בשכר העבודה - אותנו זה לא צריך להדאיג. יש לנו את אמנון, והוא ידאג
לנו לדיור מוזל ו"בר השגה". שמח ומרוצה - בין אם מחגיגות הסילבסטר ובין אם מהחדשות
המשמחות, רצתי לחגוג את הבשורה. ביבי עסוק עם איראן? יחימוביץ מתעסקת עם התספורת
של דלק נדל"ן? פרס יחלק את ירושלים? אמנון יחלק דירות למעמד הביניים
.
עם הזמן, פגה לה השפעת האלכוהול
וקריאה נוספת של ההודעה העלתה תמיהה: מדוע להקציב רק 20% מהדירות? למה מאלצים את כל ה80% הנותרים
לשלם מחירים גבוהים? מדוע שלא נספק לכל אחד ואחד מהקונים
את הדירה במחיר מוזל? אם כבר הולכים לקראת כולנו ורוצים לסייע לנו לרכוש דירות
במחיר נמוך ממחיר השוק - האם לא עדיף יהיה להגדיל את היקף הנהנים מההטבה ?
כאינסטינקט ראשוני, התקשרתי מיד
למשרדו של אמנון כהן כדי לברר אם נפלה טעות בעיתון או שמא כבוד חבר הכנסת פיספס את
העובדה שישנם 80% נוספים שאפשר להיטיב עמם. "מישהו שם בטח התבלבל. חוסר תשומת
לב. שיחה אחת ואני מפנה את תשומת לבו של יוזם החוק והבעיה נפתרת" אמרתי
לעצמי. בינתיים, ובזמן שמישהו דואג לברר את הטלפון במשרדו של חבר הכנסת, החלטתי
לבדוק את נושא הדיור המוזל. איך יכול להיות שכל חברי הכנסת פיספסו את הרעיון במשך
כל הזמן הזה? איך זה שרק כוכב אחד מעז להקל על
מצוקת הדיור הקיימת ?
מדינת ישראל, באמצעות מינהל מקרקעי
ישראל, שולטת במשאב הקרקע במדינה, ומפעם לפעם מוציאה מכרז אליו ניגשות חברות נדל"ן, מבצעות
תמחור, ורוכשות את הזכות לבנות ולמכור דירות על הקרקע המדוברת. הכסף, כמובן, נכנס
לכיס של מדינת ישראל ומשמש אותה בכדי לממן את הוצאות הביטחון, תשתיות, רווחה,
שחיתות וכו '
כיצד נקבע מחיר הקרקע בפועל? חברות
הבניה מעריכות את המחיר בו תימכר כל דירה, מקזזות ממחיר זה את יעד הרווח שלהן מכל דירה, את
עלות הבניה (הכוללת
את כל ההוצאות מרגע הזכיה במכרז ועד שהדירה מוכנה למגורים: חומרי בנין,
עלויות שכר, מסים, היטלים וכו'), ונשארות עם הסכום הקובע את המחיר אותו הן מוכנות לשלם בעבור מרכיב הקרקע. נניח, לשם המחשה, שישנו
מכרז של 10 דירות, וחברת הבניה מעריכה שמחיר השוק של הדירות המוכנות יהיה
מיליון ש"ח לכל דירה.
עלות הבניה של כל דירה היא 400 אלף ש"ח ויעד הרווח לדירה הינו 100 אלף ש"ח.
מכאן, סביר להניח שחברת הבניה תציע 500 אלף ש"ח לכל יחידת דיור, ובסה"כ
5 מיליון ש"ח בעבור המכרז כולו .
כעת, מה יקרה אם תחייב המדינה את
הקבלן למכור 2 דירות מתוך ה10 במחיר של 800 אלף ש"ח בלבד? מחישוב פשוט, עלות
הקרקע של שתי הדירות הללו היא 300 אלף ש"ח (ה800 ההתחלתיים, פחות עלות הבניה
והרווח). אותה חברה תציע כעת 500 אלף ש"ח בעבור 8 הדירות
ה"ראשונות", 300 אלף על האחרונות ובסך הכל 4.6 מיליון ש"ח. מה
התוצאה שת ה"תרגיל" הזה? המדינה מרוויחה ממכירת הקרקע סכום הנמוך ב400
אלף ש"ח, בעוד ששני ברי מזל יקבלו הנחה של 200 אלף ש"ח כל אחד בקניית
הדירה.
פה כבר העניינים מתחילים להתבהר.
המגבלות על חברת הבניה תביא אותה לשלם פחות על הקרקע שהיא רוכשת. ההכנסות של
המדינה ממכירת קרקעות יורדות. הירידה בהכנסות יוצרת גירעון תקציבי שצריך לסתום. משכך, המדינה
תיאלץ להגדיל את נטל המס כדי לממן את הירידה בהכנסות, ומשלם המסים הוא זה שמממן את
ההנחה לברי המזל. באותה מידה, מדוע שהמדינה לא תבנה בכוחות עצמה את הדירות הללו
ותחלק אותן לציבור בחינם?
במקרה הטוב, התוצאה של תוכניות
"דיור בר השגה" היא שהמדינה מתחילה לנהל עוד גירסה של "מפעל
הפיס". הפרס הוא דירה בהנחה. ההשתתפות היא חובה לכולם. התשלום מתבצע באמצעות
גביית מסים. כל הציבור מצטרף בעל כורחו לתוכנית וכמה ברי מזל זוכים בפרס הגדול
ומקבלים הנחה בקניית דירה. מה לגבי הציבור שאינו מעוניין לרכוש דירה ולא רוצה
להשתתף? אין מה לעשות. כולנו בהגרלה הזו ביחד.
מדוע מדובר בהגרלת דירות "במקרה
הטוב"? כי בהגרלה כזו, סביר להניח שלכל משתתף יש סיכוי דומה לזכות בפרס. זו
הסיבה שאנחנו משתתפים בהגרלת הלוטו - הידיעה שלכל טופס יש סיכוי זהה לזכות בפרס. האם במקרה שלפנינו
יש לכל אזרח סיכוי שווה לזכות? לא. האם לכל אחד יש סיכוי לזכות בהתאם לכמות לכמות
המס שהוא משלם? ודאי שלא. הזכיה בהגרלה זו כפופה לקריטריונים אותם קובעת המדינה.
ראשית כל, הדבר אומר שלחלק מהמשתתפים בהגרלה אין כל סיכוי לזכות בה מלכתחילה גם אם
הם היו רוצים לרכוש דירה מוזלת. שנית, מנגנון המדובר הופך, בהכרח, את קביעת הקריטריון להחלטה פוליטית,
שבה נציגי הציבור מעוניינים להיטיב עם ציבור הבוחרים הסקטוריאלי שלהם ולחלק להם
דירות מוזלות
על חשבון שאר הציבור שנאלץ לממן את ההנחות הללו.
אז מי נהנה מהדירות המוזלות? הזכאים
מורכבים ממשפחות במצב סוציו-אקונומי נמוך ומתוכן מוקצה 20% לזוגות צעירים, 20%
למשפחות קטנות (עד 3 ילדים) ו-60% למשפחות גדולות (חלק למשפחות בעלות יותר מארבעה
ילדים, וחלק למשפחות בעלות יותר משישה ילדים). מקריאת הקריטריונים לא קשה לנחש מי
האוכלוסיה הנהנית מההטבות הללו, ואיך שר השיכון וחבר מפלגת ש"ס, אריאל אטיאס,
קשור לעניין. הנתונים הבאים מתוך כתבה בthemarker
מדגימים בצורה מדויקת את המציאות של
"דיור בר השגה":
"מנתוני משרד השיכון עולה כי ב-2000-2006, יותר משני שלישים
(67.7%) מהדירות ששווקו בו שווקו לאוכלוסייה החרדית. בחלק מהשנים האלה (2003-2006)
לא שווקה אף דירה אחת לציבור שאינו חרדי. הנתונים של משרד השיכון נמסרו למרכז
לפלורליזם יהודי, שביקש אותם במסגרת חוק חופש המידע. ב-2007-2008, 56% מסך יחידות
הדיור שווקו לאוכלוסיה החרדית. ב2009- שווקו בסך הכל 1,028 דירות מתוכן 714
(69.4%) בשכונות חרדיות כמו רמת בית שמש ג' וב-2010 שווקו בסך הכל 522 יחידות
דיור, מתוכן 48 באלעד (9%), 36 ברמת בית שמש ג' (6%), 158 דירות בשכונת רמת מירסקי
בירושלים (30%) ובסך הכל 262 דירות לאוכלוסייה החרדית - 50% מכלל הדירות."
הנתונים הללו מדגימים שהציבור החרדי, המהווה פחות כ8% מהאוכלוסיה, נהנה
מלמעלה מ50% מהדירות המוזלות. הדבר מקביל להגרלת מפעל הפיס בה לחלק מהמשתתפים יש
זכות לסמן על הטופס 9 מספרים במקום 6. הגרלה שאין לנו בחירה אם להשתתף בה או לא.
תוכניות ל"דיור בר השגה" הן
תרמית פופוליסטית, כי הן יוצרות מצג שווא לפיו הפוליטיקאים דואגים לאזרחים באמצעות
הוזלת הדיור והגשמת "חלום הדירה" לאלה שאינם יכולים לרכוש דירה במחיר
"מלא". בפועל, אין שום הוזלה מעשית, אלא תרמית שבה כל הציבור מממן
באמצעות תשלומי מסים קבוצה קטנה של ברי מזל המקבלים הטבה של עשרות עד מאות אלפי
שקלים. מדובר בהגרלה בה מאלצים אותנו להשתתף בין אם אנו מעוניינים או לא. בהגרלה זו,
התוצאות ידועות מראש והזוכים נקבעו עוד לפני שההגרלה נערכה. מעמד הביניים ימשיך
לשלם מכיסו עוד מסים כדי שהפוליטיקאים ימשיכו לחלק לחבריהם דירות בהנחה על חשבוננו.
